בבוקר ראשון, עופר שולח לי הודעות רגילות של "מה עניינים?" במקום שעת הגעה. אני מגיבה ב "אני צריכה אותך, בוא תציל נפש בקהילה כבר."
והוא עונה "באמת? פאק דה סגר?"
ובתוכי צוהלת בטח!!! ועונה בביטחון –
"זה היום שלנו. פאק דה פאקינג סגר!"
מחכה להודעה שלו על זמן ההגעה, הוא כזה מאורגן, מודיע תמיד את השעה המדויקת שהוויז מציג.
שמה לי מוזיקה וקופצת למקלחת מפנקת עם שמנים ומלחים, להעביר את הזמן עד שאשמע את הפינג הנחמד שיודיע מתי מגיע. מדפדפת בין האפשרות של לחכות עם או בלי בגדים, מתחת לשמיכות או מעליהם, שואלת מה בא לי, איך בא לי.
הטלפון לא משמיע קולות כלל. אני יושבת לכתוב קצת, מחכה בסבלנות עם מגבת על הראש לפינג המיוחל וכלום. נושמת, מזכירה לעצמי שאם האנושות המציאה את הזמן, אז אין לו קיום ממשי. הוא יגיע כשיגיע, בינתיים תהני ממשהו אחר. האצבעות עפות על המקלדת, כותבת בשצף.
אני מעולה בלהמתין.
פתאום השער חורק וחתיך שמסיר מעליו מסכת מנתחים פותח את דלת הדירונת. עוד לפני שסגר את הדלת הוא אסף אותי כמו קופיפה לזרועותיו, רגלי וידי כרוכות סביבו. הוא נועל את הדלת תוך שהשפתיים שלנו דבוקות וצועד צעדים בודדים אל המיטה. "שיגעת אותי, את יודעת?" הוא לחש. לחייו סמוקות כאילו רץ אלי ולא נהג שעה במזגן בדרכים הפקוקות של הסגר.
מניח אותי בעדינות על המצעים המבולגנים, מעיף מבט בסריג השקוף שלא הסתיר את פטמותי הזקורות, את הכפתור האחד שרכסתי הוא פתח בקלילות ומלמל "וואו כמה שאת סקסית ככה, את יודעת, נכון?" "לא אני לא יודעת, תגיד לי עוד… "
דחיפה קטנה שלו ואני נשכבת לאחור, מצחקקת מהשובבות שלו בזמן שהוא פושט את הבגדים במהירות כאילו קופץ פנימה לבריכת מים קרירים בורח מהחום הנורא.
מגע עור לעור מוציא ממנו נהמה מעוררת ובנשיקה הבאה אני מתחילה לנהום בעצמי. בודקת דופק לעצמי מדי פעם, ומזכירה לעצמי לנשום, מקשיבה לאנחות הנפלטות. מוטרדת לשניה מכך שלא הדלקתי נרות ריחניים, לא ארגנתי לנו מים, אגוזים שקדים וצימוקים שהוא חוטף בדרכו החוצה.
הוא ממהר להיות מעלי, נהנית להרגיש אותו צמוד אלי. מושיט יד אל בין רגלי "לאט אהוב, עוד קצת זמן" השכל רוצה אותו בתוכי כבר. הגוף עוד לא. המתנה ממושכת לרגעי חיבור הגופים, ימים ארוכים של התכתבויות על כל דבר ועל כמה שכיף לנו במיטה ובחיים, אי אפשר לחכות כבר.
כשבא אל תוכי הביט לתוך עיני ולרגעים ראיתי אותו, מתרגש, סוער, בלי מסכות, קורס לתוך העונג שייחל לו. מחזיק את לחיי בכפו ומדי פעם נוהם לתוך אזני, משוטט בתוכה עם לשון סקרנית מעביר צמרמורות עונג שלמדתי להכיל עד סופם.
עכשיו תורי, אמרתי לו.
"עשי בי כרצונך, ענגי את עצמך, אני שלך."
התיישבתי לצידו, נשמתי מעט ונתתי לקרירות באוויר להרגיע את הלהט. ידיים עולות ויורדות במעלה החזה שלו, כמעט נוגעות באיברו אך מתעלמת ממנו מאפשרת לעצמי להתידד בקצב שלי. מחליקה את גופי על שלו ברכות, מאפשרת לפטמות שלי לגעת בעדינות ולברוח ממנו, הוא מגיב היטב למגע שלי, נוהם בקול את תגובות הגוף. מנשקת את זרועותיו לכל ארכן, מניחה לחי חמימה על שיערות החזה שלו, בזמן שהידיים שלי מתקרבות בתנועות מבטיחות ומעגליות לאיברו הזקור שממתין לחוש את אצבעותי נלפתות סביבו.
עוקבת אחרי הדופק הנשימות והנהמות שלו, הן מספרות לי הכל ואני מאפשרת ליידים שלי לענג אותו, משחקת ללא מטרה מוגדרת. נזכרת שלא הבטתי באיבר מזדקר כבר שנים. לא התידדתי עם המטה החלק החם והפועם הזה שאני מסכימה להכניס לתוכי. ופתאום שלטתי בעוצמה ובכח שלו במיומנות ששכחתי, הנעתי את האנרגיה כאילו היתה רוח מימית גמישה, משחררת עצמי לחקור ולגלות מחדש מה נעים ומה מתאפשר כאן.
הלחי החליקה לאורך צד הגוף שלו, נהנית מהעור החלק והנעים שם, מגיעה עד האגן שלו והעיניים מתידדות עם האיבר הפועם. שואלת את עצמי אם רוצה לטעום, לחוש אותו בפי?
הוא לא ביקש דבר, שכב בתנוחת התמסרות וכמעט לא נע, רק הדופק והנשימות המואצות שלו הסגירו את ההתרגשות ממה שעוללתי לגוף בתנוחת כוכב ים.
וחקרתי בלשוני, טעמתי אותו בעדינות, מצאתי איזורים רגישים ושיחקתי בהם, מביאה אותו לרטוט ולהיאנח. וידיעה פנימית עולה – הוא שלי עכשיו. הכישוף עובד.
"בואי מאמי, שבי עלי קצת, ענגי את עצמך, עשי מה שנעים לך"
ובזמן שנקודות עונג חדשות הפציעו בתוך החיבור, הוא שלח יד אל בין הרגליים שלי, מעסה דובדבן פועם ואני לומדת להקשיב למה שהגוף שלי מבקש.
השעות המופלאות נחתמו במקלחת חמה ומענגת בה נשיקה אחת ספציפית עצרה את נשימתי והמוח כבה לרגע.
אחרי שהלך הגוף נרגע מעט. אפטר שוק של אורגזמות ספונטניות.
הודעות פולואפ נרגשות מעוצמת המפגש.
סיפוק גדול, מצעים לכביסה, התכתבויות משתפכות ורגשושים בכל הגוף.