"אם אתה רוצה להכנס למועדון הזה, אתה צריך להיראות כמותם, זה לא גן חיות שמבקרים בו ומסתכלים על ההוא שלובש שרשראות ולק שחור."
"לא הולך לשים לק שחור."
"פחדן. "
"סער מורח לק שחור?" יאיר מעיף אלי מבט עקום. הוא אמר שהוא זורם עם מה שיקרה בערב הזה, שהקנאה הקטנה הזו תעבור לו.
"סער לא מפחד מקצת לק שחור. בטח ישים קצת שחור בעיניים ויבוא עם שוט."
"משוגעת. יש לי פה עסק עם קינקית קטנה."
שמה עלי שמלה שחורה קטנה ודקיקה וקולר גדול עם חוטים ארוכים ארוכים שמלטפים לי את כל הגוף עד לשוקיים, טיקה מנצנצת על העין השלישית ויוצאים למסיבה האפלה בדרום תל אביב.
יאיר לבש טי שירט שחורה, מכנסיים שחורים וחיוך גדול, זה המינימום מאמץ שנדרש מתיירים שמגיעים למסיבות מהסוג הזה. אין ג'ינס כחול או חולצות לבנות באופק.
הסטייל הקינקי הזה הוא טעם נרכש, ובכל פעם שאני הולכת למסיבות כאלה, מגלה איזה כיף זה להתכונן למסיבות האלה, כמה ימים לפני אני כבר מתחילה למדוד את הפריטים החדשים שהזמנתי. הם מינימליסטים, שחורים, ומאפשרים גישה מהירה לאיברים החשובים. תמיד מסתבכת עם ללבוש את בגדי הגוף המחוררים והגמישים האלה.
בכניסה עושים לנו בריף – בלי טלפונים, מעשנים בחוץ, נוגעים רק בהסכמה מילולית ברורה, לא מדברים על מי ראינו, גם אם יש מפורסמים.
לפני שאני מכניסה את החפצים שלי אל הלוקר, אני רואה הודעה מתמיר.
"אני לא יכול להפסיק לחשוב עליך. בקרוב נוכל להיות ביחד כמו שצריך." מאז הלילה ההוא במלון, הוא לא מפסיק לפנטז על פרק ב' איתי. איזה טיימינג דפוק יש לו ואני לא באמת מכירה את מי שהוא היום. לא רוצה להתמודד עם החרדות שלו, עם הגירושין שלו. היה לי מספיק, תודה רבה. ולמרות שיאיר אמר שזה סבבה אם בא לי להיות עם מישהו אחר, לא נראה לי שהוא התכוון למשהו שהוא יותר מסקס לא מחייב. אני צריכה לספר לו.
צועדים פנימה לתוך קהל של גברים בשחור, נשים לבושות בשרוכים נוצצים שחושפים יותר ממה שהם מסתירים, צעיר בתחתונים רוקד על עמוד ומשוויץ בשרירים שלו, הוא בטח גיי. הביט האלקטרוני הכבד גורם לי לרקוד עוד לפני שהגענו לרחבה, מכניס אותי למוד שובב.
נצמדת אל יאיר ואל החברים שהכי בטוח לי למזמז, אני מחליקה את החוטים הכבדים על כולם, מסתחררת מהתנועה החופשית.
אני נהנית כל כך להזיז את הגוף ויאיר עושה סימנים של משתעמם מכל המוזיקה הזו בדיוק כשהרחבה מתחילה להתרוקן.
אני משתרכת אחרי החבר'ה שיודעים איפה יש אקשן, המדרגות מובילות לאיזורים חשוכים, לחדר שקוף שמולו יש ספסל. החבר'ה מתיישבים מול החדר וצופים במישהי על כיסא מוגבה כמו אצל הגניקולוג וגבר שקוע מאוד בין רגליה. אני משאירה אותם מול הפורנו ומתרחקת לבדוק אם יש משהו שיותר מעניין לי. חולפת על פני עמדות הצלפה, מתקני ילדים שאני מעדיפה לא לברר למה נועדו וממהרת לחזור באותה דרך שבאתי, אני עוד עלולה ללכת לאיבוד פה ולא רוצה לדבר עם זרים קינקיים.
"שנלך הביתה?" יאיר נראה מאוכזב מהמבט המשועמם שלי.
"בואו איתנו." סער אומר ומוביל אותנו כשאנחנו אוחזים ידיים בשרשרת, במדרגות ובמסדרונות המבוך עד לכוך ריק שיש בו רק ספסל במרכז.
יאיר כבר היה פחות מאוכזב כשהוא הדביק אותי לקיר והפשיל את השמלה שלי כלפי מעלה. עמוק בתוך החושך של הכוך הפתוח הכל אפשרי.
"אפשר?" סער שואל אותי כשהוא אוחז בסנטר שלי ומושך את הפנים שלי אלי. אני מהנהנת בחיוך כשהוא כמעט בולע אותי לתוכו. האצבעות העדינות של גלית מטיילות לי על הגוף כשיאיר תוחב את פניו בין השדיים שלי.
"את בסדר אהובה?" גלית בודקת כשיאיר שולח ידיים ארוכות לכל כיוון.
אני מושיטה יד מלטפת אל שיערה הזהוב, מחייכת ומהנהנת. אני לגמרי בסדר עם מה שקורה, ועל הדרך מגשימה ליאיר את החלום הרטוב שלו.
יאיר לש אותי, לוחץ על כל הנקודות הנכונות, גלית מנשקת אותי וסער מניח יד רוטטת על הירך שלי והגוף שלי מתפצפץ מעונג.
"זה בסדר שיצטרפו אלינו?" סער שואל כשהאצבעות שלו חוקרות את תוכי, הפה של יאיר מוצץ פטמה וידו חופנת את השד הלבן של גלית.
אני מעיפה מבט על הזרים המחייכים שעומדים בפתח הכוך.
"מעדיפה רק אתכם." גם ככה אני עולה על גדותי. זה יותר מדי.
כל כך צפוף, לא נוח לי בנעליים הכבדות, הפה שלי נודד בין נשיקות עדינות ורכות אל השפתיים התובעניות של סער.
יאיר נשכב על הספסל ודוחף את הלשון שלו בין הרגליים שלי, ואני נוזלת עליו לגמרי. הוא מת על זה. אין כלום בעולם חוץ מהגופים המתפתלים של החברים שלי והמתאהב הטרי. והאצבעות של יאיר מעסות את תוכי, אני צורחת בלי לעשות חשבון. פה מותר.
פורצת בצחוק כשאני שומעת קולות "אלה עדיין כאן?" כנראה הזמן נעצר. באמת הגיע הזמן ללכת.
במיטה קיבלתי את העונג שלי כמו שאני אוהבת – לאט, עמוק ובלי נעליים. מבקשת מיאיר שישאיר את ההרגלים שלו מחוץ לחדר ויזרום עם מה שמרגיש לו. הוא מעסה את כפות הרגליים שלי בשמן חם, גולש אל השוקיים והירכיים שלי ונותן לי להתענות היטב עד שהוא טובל את הלשון שלו שוב בין הרגליים שלי, הפעם ברכות ובאיטיות ונשטף בצוף טהור. האצבעות שלו ננעצות בגב התחתון שלי ומטפסות כלפי מעלה, הגוף שלי מוצא שיאים חדשים כשהוא ממלא אותי, מתחכך בנקודת עומק בה יש עונג אחר. האנרגיה שלו הולכת ומתעצמת ושלי בהתאמה, נועצת ציפורניים בישבן, צובטת את הירך, מועכת את הפנים שלו עד שהוא מביט בי בעיניים פעורות ופולט זעקה.
מקווה שהשכנים לא יתלוננו בקבוצת הוואטסאפ על צרחות בשעות הקטנות של הלילה. לקינוח, יאיר מוצא נקודות אורגזמיות בירך, בשריר הישבן שלי, ולאורך כל הגב.
"מליון נקודות יש אצלך. כל פעם אני מגלה עוד כמה. ובתכלס, אני מעדיף אותנו לבד."
"אתה מאהב אותי טוב יאיר."
"אני רוצה להיות יותר ממאהב טוב מאמי, אני רוצה את הלב שלך."
אסור לי לגעת בך.
"את זוכרת מה אסור לך היום?" יאיר אוהב לשחק משחקים
"אסור לי לגמור," אני אומרת מחויכת "ואסור לי לגעת בך."
"נכון מאוד. את תחכי עד שאני אתן לך אישור לגמור." לא בטוחה שאצליח להתאפק. זה כל כך משחרר פשוט להתמסר. לא לעשות דבר, רק להתענג, בלי מטרה. להסכים לקבל.
ויאיר לוקח את הזמן, מותח אותו, מאפשר לחלקים שבתוכי לבדוק, להבין, להרפות. איך אני יכולה להגיד לא לגבר כזה?
"אני מקנא מאמי." הוא אומר אחרי שעשה לי עיסוי ארוך של הפנים וכמעט נרדמתי. אולי אני צריכה להגיד לא לגבר הזה.
"מה זאת אומרת מקנא? במסיבה לא היתה לך בעיה עם החברים שלי, וגם היום כשישבנו אצל סער וגלית, נישקת את גלית והורדת חולצה ואם לא הייתי עוצרת אותך, היית בולע אותה."
"זה בגלל שסער הניח עליך ידיים, רציתי גם לגעת בגלית."
"מה אתה בן 15?" פאק, לא חשבתי שהוא יקנא. בטח לא בסער. ואם הייתי מספרת לו על תמיר, הוא בכלל היה מתרסק.
"אני מתאהב בך קשות נראה לי. אני כבר לא יודע מה קורה איתי."
"אתה מהמם." עניתי. המבט בעיניים שלו הסגיר שהאגו שלו חטף עוד אגרוף לפנים.
"אל תעשי לי את זה, אני מרגיש איך הלב שלי נסדק עכשיו."
"אתה מתאהב בקלות."
"נכון. אבל לא ככה. ואני רגיל להיות זה שאומר שזה פחות מתאים." הוא לא יכול להביט בי. "את רוצה להגיד לי שאת לא מרגישה כמוני?"
הלב שלו פתוח ומבקש, והלב שלי עטוף בכל כך הרבה הגנות. אולי לעולם לא אוכל לאהוב גבר כמו שאהבתי את חגי.
"תעשי לי טובה, אני לא יכול להיפגש איתם יותר. לא יכול לסבול את הפרצוף שלו."
פאקינג ולנטיינס
"מה בא לך לעשות ביום האהבה?" יאיר שאל.
"לעשות איתך אהבה." עניתי. "החבר'ה הולכים למסיבה. אמרתי שאנחנו לא נצטרף הפעם." אני אפילו לא מזכירה את שמו של סער.
"את יכולה ללכת. אני לא מסוגל אפילו לחשוב על זה שתתחבקי איתו." הוא מפסיק לעסות לי את הרגליים, משפיל מבט ופולט אנחה כבדה, ופתאום הוא מחייך "רוצה לבוא איתי למסיבת סווינג? אני מת שכולם יראו אותנו מזדיינים. לדעתי תהיה שם התקהלות, זה מדליק."
"אנחנו לא מזדיינים יאיר, אנחנו עושים אהבה."
"אז איך את מסבירה את זה שאני רוצה לזיין אותך עכשיו?" הוא מפשיט אותי מהר ומענג אותי לאט וברכות.
"אולי את תהיי הרופאה ואני החולה?"
"וואי, יאיר, אני לא שחקנית טובה. ואני בכלל לא מבינה מה מדליק במשחק הזה."
"זה מחרמן אותי לחשוב שאת תהיי הרופאה שבודקת את הגוף שלי ומתעכבת על הזין הגדול שלי בתדהמה."
"ומה אם זה לא מגניב אותי?"
"איך לא? את סתם פוסלת."
"פעם פחדתי לעלות על רכבת הרים, זה לא הרגיש לי כמו משהו שיהיה לי כיף."
"ואז ניסית ועכשיו את אוהבת את זה, נכון?"
"ההיפך. ניסיתי ושנאתי את זה. וידעתי שאני אסבול רק מלהריץ את זה בדמיון. אני מכירה את עצמי."
"אז מה זה אומר? שאת לא מוכנה לנסות?"
יאיר מתכנס, מנתק מגע ובוהה בתקרה.
"לא בא לי, יאיר, עזוב את זה. אתה אמרת לי לא לעשות מה שלא בא לי לעשות. אז הנה, אני לא מרצה אותך."
אני מלטפת את האגו הפגוע שלו, מנשקת את הדחייה שהוא חווה, ומוצצת החוצה את הרעל שהצטבר אצלו עד שהוא חוזר לחייך. זה לא זמן לספר לו על תמיר.
"תגידי שאת שלי."
"אני שלי. אני לא של אף אחד."
———————-
כדי לא לפספס את הפרק הבא, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ >>
