כתב לי בבוקר לפני הפגישה – "מתרגש."
עניתי באדישות "למה? מה מרגש?"
לימדתי עצמי לא לפתח ציפיות. מה שיקרה יקרה. אז לא מתרגשת לקראת מפגשים בדרך כלל. כבר היו מקרים שהתלהבתי ממישהו ופגישה בעולם האמיתי רק קלקלה את החוויה. זה לא מתסכל אותי. נהנית לרצות, להשתוקק, בידיעה שלא בטוח שנשרוד את המעבר מהקול שבראש למציאות.
לאחרונה אני בוחרת את הגברים לפי החשק לנשק אותם. אחרי שחופרת בפרופיל, אחרי שבודקת עם האינטואיציה האם מסוכן לי או לא.
תוך כמה דקות מרגע שהתיישבנו לשתות משהו בגינה, התאפשר לי לשאול את עצמי – נשיקה כן או לא? ונעניתי יס יס יס פליז. הסאפיוסקסואלית נמשכת לחתיך בהיר העור והעיניים, לאיך שהוא מחזיק את הגוף, לחיוך הרחב שלו והעיניים הצוחקות, נזכרתי שכתב שרוכב אופניים בשטח. אחרי החיוכים הנינוחים בגינה, היה מספיק בטוח לי להכניס אותו לדירונת.
אחרי חודשיים של התכתבויות נעימות במילים חשופות, הסכמתי סוף סוף לבקשה שלו להפגש.
לא זוכרת על מה דיברנו שם, זה היה נעים ונינוח עם פינג פונג מילולי רך ומכובד והיה לו טעם של ממ… זה מתחיל להיות מעניין כאן.
תוך שיחה נינוחה על כסאות בפינת העבודה שלי, הוא רכן קדימה וגרר אליו את כסא המחשב עליו ישבתי, והגוף לא התנגד. כשנישק אותי הנשימה נעתקה לרגע. אנחה נפלטה. חיבור וחיוך גדול.
עיניו הכחולות סקרו את פני ואת גופי, התבייתו לתוך עיני וגרמו למוח שלי להתערבל בעונג. התעלסות הלשון הפעילה לי את הגוף בתשוקה שביקשתי לי, לא מעט נשיקות עמוקות המיסו לי את השכל וגם את הזמן ובכל זאת נרתעתי בכל פעם שהוא הושיט יד אל גופי או לבין רגלי, לא יכולתי לסמוך עליו עדיין. העוצמה שבו מרתיעה ומרתקת אותי. היכולת שלו להרים אותי להזיז אותי ולטלטל אותי כמו בובה, מרגשת ומפחידה אותי באותה נשימה. רגע אחד אני מפתה אותו, נושכת קלות בהתרגשות מלאת תשוקה ושניה אחרי זה מתכווצת כשהוא מזיז אותי.
האורגזמות הספונטניות שהופיעו בשבועיים האלה, שטפו אותי ללא מגע ישיר של מי משנינו. הוא התבונן בפליאה בקסם שהתרגלתי אליו. ושנינו צחקנו המון מהתופעה החדשה הזו.
נישקתי אותו עוד ועוד, צמאה לריקוד החמים של הלשונות, נושאים ונותנים, מושכים ומרפים, מוצצים ונמצצים. הגוף ביקש להתחכך עור בעור, להרגיש את לחלוחית ההתרגשות ואת ההחיכוך הנעים של עור בעור. והידיים נוגעות בכפות חשופות ואצבעות משתלבות כל כך חזק בתשוקה. לפני רגע, היינו זרים ועכשיו הוא בפה שלי. בראש שלי. בגוף שלי.
משרטט את פני, מביט בחיוך, ואני מוצאת עצמי מזהה את התחושה הזו של רצון ועניין מתוך לב פתוח. זה גרם לי לרצות לקפוץ עליו לענג אותו, לחמוד אותו. הגוף נפתח אליו במהירות ובקלות נטולת מאמץ. זכרוני המעורפל מביא חזיונות של לחי אל לחי, בזמן שהנשימה מגלה הכל לתוך האזניים הרגישות שלי.
כן, עוד. הדהד קול בתוכי.
הגוף הניע עצמו ממוגנט אל עבר החזה הרחב והנעים שלו. כזה שיש לו מקום להניח ראש, לא יכאיב לו אם אשען עליו מדי פעם.
יד מלטפת את שיערו הקצוץ רך, יורדת אל צוואר ומטיילת על השכמות, מתפעלת מעוצמתם. מנשקת זיפים עדינים של בוקר מאוחר, האף מחפש להתחב בחיבור של הצוואר והשכמות.
ניסיתי לעכב ולהאט את ההתרחשויות אבל הוא היה כל כך סוחף שמצאתי עצמי די מהר בלי הגופיה שלי, נהנית ממגע ידיו בחזה שלי, כשאני יודעת שתכף יגיד משהו. תמיד אומרים משהו על החזה שלי.
"הגוף שלך מדהים" הוא אמר שוב ושוב, ואני מחייכת. אומרת תודה אבל בפנים, עדיין, קצת לא מאמינה.
תלמדי לקבל מחמאות אני מזכירה לעצמי. ומתביישת קצת להודות שנהנית לאחרונה לגלות את החזה שלי, להכיר מחדש חלקים שלא התייחסתי אליהם יותר מדי בשנים האחרונות, לא מאז היו מקור מזון לילדים.
לא התייחסתי למגע בהם, לא הגבתי בעונג גדול ממגע בהם, ופתאום מצאתי עצמי מתבוננת בעניין במי שמתענג כל כך על נישוק החזה, תוהה מה יש שם שכל כך משגע. ליטפתי את ראשו בזמן שהתידד עם הגוף שלי.
"היית בהודו?" הוא שואל כשהוא נשען על ידו בשכיבה מולי מלטף את שיערי המאפיר ברכות נעימה.
"את חייבת טיול בהודו, היא מדהימה"
"מה עשית שם? טרק, טיול אחרי צבא?"
"לא. מכרתי סמים להודים."
ואז צחק "מה נבהלת? סתם סתם, עסקים את יודעת. תרופות"
באחד הרגעים שבהם הביט בי בסקרנות לתוך העיניים וחייך חיוך יפיפה אלי, אמרתי לו – תקשיב, אתה מסוכן לי. אבל אני כבר אומרת לך שאני רוצה עוד דייט איתך, שיירשם בפרוטוקול בבקשה.
"את תכתבי עלי נכון?"