"מה את עושה סיפור? סקס זה סקס, תהני תתמסרי וזהו."
ככה אמרתי לעצמי לפני כמה חודשים כשחיפשתי פרטנר מתאים לניסויים שערכתי ללא אישור ועדת הלסינקי אחרי שנים ארוכות ללא שום אינטימיות עם אף אחד. הגוף נזכר פתאום בפגיעה שעברתי כילדה ונעל עצמו מהעולם. לא יכולתי לסבול מגע שיש בו אנרגיה מינית כלשהי. למעשה כל תקשורת עם גברים הפכה להיות מאיימת ביותר ונמנעתי ממנה בכל דרך.
החלטתי שאני קופצת למים, רוצה להכיר גבר מעניין ולבדוק איך זה מרגיש לגעת, לטעום.
התחלתי לקשקש עם גברים. בתחילה עשיתי חשיפה בדמיון דרך התכתבויות שונות ולאט התקדמתי אל המציאות. המחבק היה אחד ההתנסויות הראשונות שלי. כל כולו שידר בטחון והגנה. חסון מאוד, שרירים בולטים דרך טי שירט לבנה פשוטה תחובה ברישול לתוך ג'ינס וחיוך גדול. הרגשתי בטוחה איתו וביקשתי מעצמי להתמסר. לא שידעתי איך עושים את זה בכלל.
כשנפגשנו, התביישתי שלא הצלחתי להיות קולית. רעדתי כעלה נידף, הוא חיבק בחום וכינה אותי "ציפור קטנה". נתתי לו להוביל אותי לחדר לפי שעות, כשאני נוהגת והוא אחרי, עם האופנוע.
בחדר הפעלתי את המוזיקה שהכנתי, שעושה לי מצב רוח סקסי כזה. הוא היה עדין ונעים, עיסה את גופי ארוכות ועינג אותי. בזווית העין אני מגלה את האיבר הענק שלו ותוהה איך זה ירגיש לעטוף אותו בחמימות של תוכי.
היה עונג גדול איתו. חיבור נהדר. עטף אותי במילים טובות ובזרועות חזקות, אצבעות עדינות ליטפו את גופי ושרטטו את שפתי.
שעות ארוכות ליטף את כל גופי, מצץ פטמות, פישק את רגליי וחקר בלשונו, מטייל ומשוטט, מגלה נקודות נסתרות שגרמו לי לילל בהנאה, לגנוח ולצווח. האורגזמות שטפו ספונטנית, הוא הביט בפליאה בקסם הזה, שוב ושוב הגוף רוטט ואני מאפשרת לעצמי להשמיע קולות בלי להתבייש.
אז את לא צריכה אף אחד, הא?